החשיבות הבריאותית של חומצת שומן לינולאית מצומדת

והיכן היא נמצאת במזון? מרבית המחקרים והמאמרים בשבחה של חומצת שומן זו מתייחסים למקורות שלה מן החי. היא נמצאת בבשר, בחלב ובמוצריו. אבל, במקורות אלו היא נמצאת בכמות היותר רבה, רק בבשר  של בעלי חיים שניזונים אך ורק או בעיקר ממרעה טבעי, ובחלב ומוצרי חלב מפרות, עיזים או כבשים שתזונתם העיקרית היא ממרעה טבעי – לא כאלו המוחזקים ברפת או דיר ומקבלים חציר, תחמיץ ותערובת כמזונם העיקרי או הבלעדי.

מאחר ובעלי חיים אינם יכולים לייצר חומצות שומן, ברור  שהם קיבלו את חומצת השומן הזו ממזונם. המזון שממנו הם קיבלו את חומצת השומן הזאת בטבע הוא מרעה, ליתר דיוק, ירק של דגנים. כל הכוחות האדירים שיש לבעלי חיים צמחוניים בטבע, תאו, זברה ומקביליהם בתרבות – פרים וסוסים, נובעים מהעשב שהם אוכלים. כאמור, חומצת שומן זו נמצאת בעיקר בדגנים.

לאדם קשה לאכול עלים של דגנים. הרבה יותר קל לו לשתות מיץ המופק מהם. מסתבר שאחת מן  המעלות הרבות שיש בשתיית מיץ ירק חיטה היא בזכות חומצת שומן זו הנמצאת בו. אבל כיום, הדעה היא שמיץ ירק שעורה אפילו טוב יותר. מדובר פה על ירק שעורה צעיר, כמו ירק החיטה ממנו סוחטים מיץ, אבל כזה שנזרע וגודל באדמה הכי פוריה ועשירת מינרלים אותה ניתן להשיג. מיץ מירק חיטה או שעורה שהונבט בקופסת פלסטיק עד לגובה של 10-15 ס"מ, אין לו ערך כמו זה שהמקור שלו הוא חיטה או שעורה שגודלו באדמה עשירה.

ויש מאות מינים של דגני בר. יש בארץ מספר מיני שעורת בר כמו שעורת התבור ושעורת

העכבר, יש מיני בן-חיטה, יש חיטת בר שהיא די נדירה – ועוד מאות מיני דגני בר. למיטב ידיעתי יש מין אחד, דורת ארם צובא, דגן רב שנתי המצמיח קני שורש ומתפשט בשטחים מושקים, שאסור לאכול ממנו או לעשות ממנו מיץ – הוא מכיל חומצה ציאנית רעילה.  חומצה ציאנית לא מצויה בדגנים אחרים.

אם יוצאים לאסוף דגנים לשם סחיטת מיץ מהם, חשוב לאסוף אותם בשטחים של אדמה פוריה מטבעה –  לא על-יד שטח חקלאי מרוסס, לא על יד כביש ולא על-יד מזבלות. שולי יערות באדמות כבדות הם מקום טוב, אדמה פוריה במיוחד יש באזורים בהם שוקע סחף מהגשמים ויש בהם שלוליות חורף בנות חלוף, של מספר ימים. סחף זה מביא למקום כל שנה כמות נוספת של מינרלים העומדים לרשות הצמחים. עשבים הגדלים בסמיכות מסוימת לעצי יער או עצי נוי, לא במקום היותר מוצל אבל במקום בו מצטברת אדמת עלים, הומוס, אף הם עשירים במינרלים.

יש מיכשור מיוחד המיועד לסחיטת מיץ מדגנים – לא המכונות הרגילות המשמשות לסחיטת מיץ גזר, סלק ודומיהם. אם לא משיגים מכונה כזו, אפשר לקנות מטחנת בשר עשויה ממתכת עמידה לשחיקה. יש להוציא ממנה את הלהבים ואז היא תתאים לסחיטת מיץ מדגנים.

לא מצאתי באינטרנט מידע על צמחים אחרים ובכללם צמחי בר אחרים, חוץ מן הדגניים, המכילים את חומצת השומן הייחודית הזו. אבל, יש עשבים רבים שמיץ המופק מהם הינו בעל תכונות תזונתיות ובריאותיות רבות ערך. מיץ מסרפדים עשיר מאוד. מבחינת מרבית רכיבי התזונה הוא עשיר יותר ממיץ ירק חיטה. מיץ מעלים צעירים של החרצית שכה

 נפוצה בארץ, חרצית עטורה, אף הוא בעל ערך בריאותי רב. אין להפריז בצריכתה. כמותם גם מיץ מעלי גדילן, עלי חרדל השדה (גם איתו לא להפריז) עלי טופח גדול וצמחי בר רבים אחרים. למעשה, כל מיני מצליבי הבר הגדלים בארץ ראויים למאכל או להכנת מיץ מהם. בני

 משפחה זו נחונו בתכונות נוגדות סרטן חשובות. גם איתם אין להפריז מאחר ואכילת כמות רבה מדי שלהם תהיה בעלת  פעולה אנטי תירוקסינית, כלומר מאטה את חילוף החומרים.