לפי מחקר שפורסם בעיתון BMJ
נזקי תרופות הסטטינים כפולים מתועלתן
חברות התרופות המייצרות סטטינים טוענות שתרופות אלו מהוות מהפך אדיר בבריאות ושהן חסכו בשנים האחרונות מיליוני מקרי תמותה ממחלות לב, כלי דם ואירוע מוחי. אבל, מחקר שפורסם לאחרונה מעל דפי העיתון British Medical Journal (1) הראה תוצאות ממש הפוכות – נזקי התרופות לפחות כפולים מתועלתן. המחקר מצא שעל כל התקף לב שנחסך אצל נוטלי התרופה הזו, היו 2 או יותר אנשים שסבלו מנזק בכבד, אי ספיקת כליות עד כדי דיאליזה, קטרקט וחולשת שרירים קיצונית שנבעו כתוצאה מנטילת תרופות אלו. בסיכום, תרופות הסטטינים הזיקו לאנשים יותר מאשר הועילו.
שתי החוקרות, ג'וליה היפסלי קוקס וקרול קולנד הובילו את המחקר בו נבדקו מעל 220,000 חולים שנוטלים תרופות סטטינים. הן מצאו שעל כל 10,000 נשים שטופלו עם סטטינים היו רק 271 פחות מקרים של מחלות לב. אבל, באותו הזמן, התרופות גרמו ל-74 מקרים של נזק בכבד, 23 מקרים של אי-ספיקת כליות חמורה, 39 מקרים של חולשת שרירים קיצונית ו-307 מקרים של קטרקט. במילים אחרות, סטטינים עזרו ל-271 נשים ובמקביל הזיקו ל-443 נשים. כך, הטענה לתועלת רבה של תרופות אלו וכמעט אפס
נזקים, טענה המושמעת על-ידי חברות התרופות, משוללת כל יסוד.
מתוך התעלמות מן האמת, חברות התרופות המייצרות סטטינים טוענות שהתרופות עוזרות לכל מי שנוטל אותן. כך, לפי הגיון מתמטי פשוט, אם 10,000 אנשים ייקחו את התרופות, התקף לב ימנע כליל אצל כולם. זהו שיבוש מוחלט של הנתונים מאחר ותרופות הסטטינים נמצאו עוזרות רק ל-2.7% מבין הנוטלים אותן ובמקביל גורמות נזק בריאותי חמור ל4.4% מבין הנוטלים אותן. המסקנה היא שאם אדם לוקח תרופות סטטינים, הסיכוי שהן תעזורנה לו הוא פחות מ-3 למאה אנשים, נזק יהיה ל-4 מתוך כל 100 אנשים ואילו לגבי 92 מתוך 100, הסטטינים לא תורמים מאומה פרט להתעשרות חברות התרופות ולזיהום מי התהום בכל פעם שאדם הולך לשירותים.
נטילת סטטינים הינה מעין רולטה רוסית לגבי מי שנוטל אותם, אין זה הצעד הבריאותי הנכון לנקוט בו כדי לא לקבל התקף לב. בריפוי התזונתי הטבעי, יש דרכים יותר יעילות וללא כל תופעות לוואי. יש מוצר בשם נאטוקינאז שמפרק כל סתימה שקיימת בכלי הדם ואף מונע מראש את היווצרות הסתמים. ניאצין מוריד רמות כולסטרול. ישנו התפריט הים תיכוני, יש דיאטות של מזון לא מבושל – יש הרבה חלופות יותר טובות וללא סיכונים.
אם אדם נוטל סטטינים, הוא אך ורק תורם לרווחי חברות התרופות. זאת ועוד, נטילתן גורמת להופעת מחלות חדשות, שגם לגביהן יש לחברות התרופות "פתרונות". כאשר, עקב נטילת הסטטינים, יש אי-ספיקת כליות, האדם נזקק לדיאליזה. בארה"ב, הרווחים של בתי החולים מטיפולי דיאליזה מסתכמים בביליוני דולרים לשנה. עסק לא רע… שיווק סטטינים, כמו גם הרבה תרופות אחרות, היא עסק מתרחב והולך בזכות עצמו. רשימת התרופות שכל חולה כרוני, בעיקר מבין המבוגרים, נוטל כל יום היא ארוכה מספור. חלק מהן תרופות לבעיה או מחלה. התרופות האחרות, כדי לטפל בתופעות הלוואי של תרופות ויש עוד, המטפלות בתופעות הלוואי
של התרופות הניתנות נגד תופעות הלוואי של התרופות הראשונות. בארה"ב, סיבת המוות השלישית היא מנטילת תרופות. אני מקווה שאצלנו המצב טוב יותר…
מה שמוזר בכל הנושא הזה הוא העובדה עד כמה קל לספר סיפורים לרופאים ולשכנע אותם שיתנו תרופות סטטינים. תועמלני חברות התרופות מספרים על ניסים ונפלאות של התרופות – רק מעטים מבין הרופאים קוראים את אותם המחקרים שאינם מוטים בנושא זה, כמו למשל המחקר האחרון שפורסם בעיתון BMJ, עיתון שנחשב לאחד המובילים בעולם הרפואה. יש מספיק מאמרים מוטים בעיתוני הרפואה – אך ברור שלא מחקר אחרון זה. חברות התרופות לא נתנו חופשות ודמי השתלמות וכרטיסי טיסה לכנסים בינלאומיים שדנו בנזקי הסטטינים ומעניין, אבל מחקר זה התנהל על-ידי אנשים ישרים… הדברים הגיעו לידי מצב הזוי, שיש אפילו רופאים המציעים להכניס למי השתייה סטטינים, כדי להציל את העולם ממגפת התקפי הלב. רופאים אלו חושבים שכולם צריכים לקחת סטטינים – אנשים, נשים וטף. ממש כמו שממליצים לכולם לשתות מים מופלרים, כדי לשמור נגד עששת שיניים, כולל לכל המבוגרים להם יש שיניים תותבות…
טיפולים תרופתיים הם סמטה ללא מוצא. אין פירוש הדבר שמומלץ לא לקחת תרופות בכל מקרה. יש מחלות כמו קדחת בהרות, חולירע, דבר, טיפוס ודומיהן שלגביהן אין מפלט מלקחת אנטיביוטיקות. יש מוצרים שמחליפים חומר שהגוף חדל מלייצר, כמו אינסולין או תחליפי תירוקסין. יש מצבי חירום בהם קורטיזון ואדרנלין מצילי חיים. זה לא המצב עם חולים במחלות כרוניות וסופניות. התרופות הכימיות רק מסבכות את המצב.
המלצה או מתן מרשם לנטילת סטטינים היא תרמית פשוטה, חד וחלק. הרופאים הרושמים אותן הם במקרה הטוב שליחים לא מודעים של חברות התרופות. במרבית המקרים, סטטינים לא יעזרו. לגבי חלק מן האנשים הנזק ברור ופעמים רבות גם חמור. זה
שהמחקר פורסם בעיתון היוקרתי BMJ, זהו נס רפואי בפני עצמו. אבל הוא מעיד על
כך שחומת ההגנה על תרופות הולכת ומתמוטטת.