גליקונוטריינטים

 

הגליקונוטריינטים הם מרכיבים של מזון, אין הם רעילים והם מקיפים את הממבראנות של כל תאי הגוף. כך הם עוזרים לתקשורת הבין תאית אבל גם למתן אותות לתאים להלחם בפולשים או בתאי סרטן. הם אלו המאותתים למערכת העיכול אילו מזונות לקלוט אל זרם הדם ומאילו להימנע.

מולקולת הגליקונוטריינט הראשונה  נתגלתה בשנת 1981. האחרות נתגלו במהלך שנות ה-90, כאשר  חוקרי המדע והרפואה פיצחו את הצופן שקובע תקשורת בין תאית בגוף. יש מדענים המכנים גילוי זה של הגליקונוטריינטים כפריצת הדרך הרפואית היותר חשובה ב-500 השנים האחרונות. מדענים מובילים מ-MIT (מסצ'וסטס אינסטיטיוט אוף טכנולוגי)  רואים תגלית זו כאחת מן המובילות שישנו את העולם לטובה.

רק בשנים האחרונות, החלו ללמד נושא זה בבתי-הספר לרפואה.  בשנים עברו, לפחות בארה"ב, במהלך כל שנות הלימוד שלהם,  למדו רופאים  תזונה במשך שעה אחת! אבל, אחרי שבאוקטובר 1999, ובכל השנים שעברו מאז, פרסי נובל לפיזיולוגיה הוקדשו לנושא הגליקונוטריינטים, מלמדים נושא זה  באוניברסיטאות ובפקולטות לרפואה ברחבי תבל.

כיום מוכרים יותר מ-200 סוגים שונים של פחמימות. רובם המכריע הם ספקי אנרגיה בלבד, אבל יש בתוכם קבוצה חריגה – הגליקונוטריינטים.   בקבוצה זו נכללות 8 מולקולות ייחודיות. אלו הם מונוסכרידים הפעילים מבחינה ביולוגית, לא רק כספקי אנרגיה.  הם לא נכללים בשום קבוצה מוכרת של רכיבי התזונה אלא מהווים קבוצה בפני עצמה. החומרים הנכללים בקבוצה זו הם אלו:

קסילוז – מקורות חשובים שלו  מבין הפירות הם חמוציות,  גויאבה, אגסים, פטל, מבין הירקות ברוקולי, תרד, חציל, אפונה ושעועית ירוקות, במיה, כרוב, תירס. הוא מצוי בכמות רבה גם בצמחי המרפא אלווה ורה, אכינצאה ובוסוויליה.

פוקוז ( לא פרוקטוז) – מצוי באצות ים שונות כמו וואקמה וקלפ.

גלקטוז – מקורותיו היותר עשירים הם  תפוזים שזיפים אירופיים, חמוציות, אפרסקים נקטרינות, תמרים ואננס מבין הפירות. צמחי מרפא המכילים אותו הם אכינצאה ובוסוויליה.  מבין האגוזים הוא מצוי בערמונים ומבין הירקות מקורותיו היותר עשירים הם לוף ובצל וכן ברוקולי, כרוב וכאוב ניצנים, כרובית, גזר, סלרי,  דלעת, חצילים ועגבניות

גלוקוז מסופק מאורז, חיטה, קנה סוכר , פירות שונים ומזונות רבים אחרים.

מנוז – מקורות עשירים שלו הם אוכמניות, אלוה ורה, סויה, סלרי אמריקאי, שעועית ירוקה, פלפל אדום, עגבניות, חצילים, כרוב ולפת.

N-אצטילגלוקוזמין באצה האדומה דומונטיאציה ובסחוס.

N-אצטילגלקטוזמין

N-אצטילנאורומיניק אסיד (סוג של חומצה סיליצית) מצוי בביצה אורגנית ובמי גבינה

חלק ניכר מגליקונוטריינטים אלו חסרים בתפריט המערבי. מרבית התפריטים הנאכלים כיום מספקים רק שניים מתוך 8 הגליקונוטריינטים ההכרחיים.  שוב אין הם מצויים בשרשרת המזון. שנים מתוכם שכיחים למדי – גלוקוז המצוי במרבית הפחמימות וגלקטוז המצוי במזונות שונים.  האחרים נדירים ביותר.  הסיבה היא צריכת מזונות לוקים בחסר.  חלק ניכר מן המזונות  מעולם הצומח המכונים "אורגניים" הם פשוט מזונות ללא חומרי הדברה.  אבל, חשוב שהם יגדלו על אדמות פוריות ולמיטב ידיעתי, בחקלאות האורגנית בארץ מקפידים על כך. מזונות הנקנים בשוק יכולים להיות עניים ברכיבי תזונה ממספר רב של סיבות: קטיפת  פירות וירקות טרם הבשלתם, אחסון ממושך, עיבוד מופרז, הבחלה מלאכותית, הנדסה גנטית, הקפאה, שימור, ליטוש, פיסטור וכדומה. מרבית הירקות והפירות הנצרכים בארצות העולם המערבי סבלו מטיפול כזה או אחר טרם אכילתם.

בנוסף, בקטריות מועילות במעי מפרקות פוליסכרידים ומונוסכרידים  אשר הינם \גליקונוטריינטים.אבל אוכלוסיית הבקטריות אצל האדם האוכל את התפריט המודרני שונה מזו שהיתה לאבותינו – היא פועלת פחות ביעילות. כך, קשה לבקטריות לפעול ולעזור לגוף לייצר את אותם גליקונוטריינטים שהמזון איננו מספק ושהגוף צריך לייצר אותם מגליקונוטריינטים אחרים.

עקב כל התהליכים העוברים כיום על המזונות המצויים  במרבית ארצות המערב,   מזונות אלו דלים במרבית רכיבי התזונה יחסית למה שסיפק תפריטו של האדם הקדמון.  המפתח להתייחסות של הממסד הרפואי למזונות שונים הינו קצובת המזון המומלצת. אבל, ניתוח של הרכב המזונות שנאכלו בתקופה הטרום חקלאית מלמד שתפריטים אלו היו עשירים יותר בחלק ניכר מרכיבי התזונה. יחסית לתפריטו של האדם הקדמון, התפריט המודרני מספק את הכמויות האלו:

פולאטה – מעט יותר ממחצית.

סידן – כ-60%.

תיאמין – כ-35%.

ריבופלווין – כ-28%.

ויטמין A – כ-35%.

אבץ – כ-40%.

ויטמין E – כ-33%.

סיבים – כ-28%.

ברזל –  כ-13%.

ויטמין C – כ-10%.

האדם הקדמון ליקט מגוון רב של צמחי בר אכילים, הם היוו חלק מרכזי בתפריט שלו. מרביתם נאכלו לא מבושלים. כיום, חלק ניכר מהירקות נאכלים מבושלים, מטוגנים ולמעשה המזון עובר סידרה ארוכה של תהליכים שונים ומשונים . תרד, למשל, כמעט ולא נאכל חי. אבל בישול התרד גורם לאובדנים  שמעבר להשגה לגבי מרבית המרכיבים התזונתיים החשובים שבו. יחסית לכמויות הנמצאות בתרד חי, תרד מבושל מכיל את החומרים הבאים:

אבץ – 2.3%.

ויטמין  B6  – 4%.

חומצה פולית – 7.3%.

ויטמין K – 3%.

חומצה פנטוטנית – 4.2%.

ויטמין B1 – 72.7%.

ויטמין B2 –  – 78%.

נחושת – 9%.

מוליבדן – 25%.

אחסון ממושך גורם לאובדנים רבים בערך התזונתי של ירקות. מרבית הערך התזונתי של ירקות אלו נשמר 48 שעות. לאחר מכן, מתחילה ירידה בערכם התזונתי.

אבל, אובדנים יש לא רק בירקות עלים בעגבניות, לדוגמה, חלים האובדנים הבאים: אם קוטפים אותן ירוקות, יש אובדן של עד 25% מערכן התזונתי.

אחסון: עד 50% ממה שנותר בהן.

בישול – עד 50% ממה שנותר בהן.

אם עושים מהן שימורים, אובדן של עוד 83% מהנותר.

בארה"ב, שם הסעת התוצרת החקלאית היא למרחקים ארוכים, גם המשלוח גורם לאובדן ערך תזונתי. חישוב שנעשה בארה"ב מלמד שאם עגבניה עברה את כל מסלול העינויים הזה, נותר  בה 2.4% ממה שיש בעגבניה שהבשילה על השיח ונאכלה תוך 48 שעות.

בגזר מבושל, יחסית לגזר חי, יש אובדנים של סוכרים שונים שבו כמות הסכרוז שבו יורדת ב-41%, כמות הגלוקוז ב-72%, כמות הפרוקטוז ב-88%, מניטול יורד ב-30% ואינוזיטול ב-85%.

השפעת התרופות

רעלים מפריעים לגוף בחילוף החומרים של גליקונוטריינטים. הסוג היותר שכיח ומקובל של רעלים הוא התרופות. אין תרופה כימית שאיננה רעילה! אם חומר איננו רעיל, אין הוא מוגדר כתרופה. חברות התרופות משקיעות מיליארדים, לשווא, כדי לשכפל מולקולות טבעיות אלו של הגליקונוטריינטים. אבל, חומרים אלו בצורתם הסינתטית, אפילו אם יצליחו לייצר אותם, הם חסרי כל ערך בריאותי. גם הם יהיו כתרופות המרעילות.

יש היום נוסחאות של גליקונוטריינטים הנמכרות כתוספי מזון. יש ביכולתם למלא במידת מה את החסר, אבל הם לא יבואו במקום המזונות הטבעיים הנכונים. הגוף עצמו מסוגל לייצר גליקונוטריינטים שחסרים לו מתוך אלו שישנם על-ידי תהליכים אנזימטיים.  אבל כאשר מערכת זו נהרסת  אף היא, הגוף מאבד את יכולתו להתמודד כהלכה עם אינפקציות שונות ועם רעלים. המערכת החיסונית נפגעת – או שהיא פועלת פעילות יתר ומתפתחות מחלות אוטואימוניות, או שהיא בתת פעילות והאדם חשוף למחלות שונות.