טיפולים טבעיים במצבי דיכאון
דיכאון הינו הסיבה העיקרית להתאבדויות. הטיפול הקונבנציונאלי בדיכאון הוא עם מתן תרופות, אבל יש דרכים טובות יותר כמו רפואה סינית. באשר לתרופות, יש כיום מחקרים רבים המלמדים על ההשפעה קצרת המועד אבל גם על ההשפעה הממושכת של נטילת תרופות. יינתן בזאת תקציר של שיחה עם דר' רוברט וויטאקר, שחיבר שני ספרים בנושא והוא חולק עם הציבור את השקפותיו לגבי הטיפולים בדיכאון. נוסח מלא של דיון זה, באנגלית, ניתן במקורות בסוף המאמר.
מתוך מאמרים על מחקרים קצרי מועד הדנים בהשפעתן של תרופות נוגדות דיכאון, שניתנו למצבי דיכאון קלים עד בינוניים, נמצא שמתן תרופות כאלו איננו מביא לחולים יותר הקלה מאשר נטילת פלסבו. לכן, אין שום הגיון לתת אותן לפני בדיקת אפשרויות נוספות. באשר לנטילת תרופות לפרקי זמן ממושכים ובייחוד אם הן ניתנו למצבי דיכאון חמורים, התוצאות מראות על נתון קשה. בעוד שבעידן הקדם תרופתי, אפילו בקרב אנשים שאושפזו בבתי-חולים היו לא מעטים שהבריאו, כעת זה כבר לא קורה יותר. יש אמנם מחקרים המלמדים על הקלה זמנית בעקבות נטילת תרופות, אבל יותר ויותר חולים מידרדרים שוב למצבי דיכאון וביתר תכיפות ממה שזה קרה בעידן שלפני מתן התרופות המקובלות כיום.
מה שקורה הוא, שלמעשה התרופות הופכות מצבי דיכאון למחלה כרונית, הרבה יותר ממה שקרה בעבר. מחקרים ארוכי טווח הראו שבקרב אנשים הסובלים מדיכאון עמוק ומקבלים תרופות, רק ל-15% יש רמיסיה והם חוזרים לבריאות. 85% מהם הופכים לחולי דיכאון קשה כרוניים. כבר בשנות ה-90 רופא איטלקי ששמו ג'יאובני פאבא העלה את הנושא שמתן תרופות הופך חולים עם אפיזודות של דיכאון לכאלו הסובלים מדיכאון כרוני כל הזמן. הדיכאון שלהם גם הופך עמוק יותר.
מחקרים של דר' וויטאקר הראו ששינויים שקרו במוח קרו גם עם טיפול בעזרת הדור הקודם של תרופות נוגדות דפרסיה טריציקליות וגם עם תרופות SSRI החדשות.
חוקר נוסף שפעל בנושא של פסיכו-פרמקולוגיה, דר' רוס בלדסרוני, מביה"ס לרפואה באוניברסיטת הרוורד, העלה את הנושא האם התרופות האלו עוזרות לטיפול בדיכאון או ממש להיפך, גורמות לו! התוצאות קודרות למדי. 85% מהחולים הופכים לחולי דיכאון כרוני. מסתבר שיש לחפש דרכים אחרות, טובות יותר.
בארה"ב, כל שנה ניתנים 250 מיליוני מרשמים עבור תרופות נגד דיכאון. תרופות כאלו הן בין היותר נמכרות שם. למרות כך, כ-5% מבין תושבי ארה"ב סובלים, לפי נתוני המחלקה לבקרה ולמניעת מחלות (CDC) מדיכאון. מסתבר שתרופות לא עוזרות להתגבר על המחלה אלא מחמירות אותה.
יש דרכים טובות יותר
אחת מן הדרכים האלו היא פעילות גופנית. באוניברסיטת דיוק החלו בסוף שנות ה-90 בניסוי בו טיפלו בחולי דיכאון ב-3 דרכים שונות:
1) התעמלות בלבד.
2) התעמלות ומתן תרופות נוגדות דיכאון.
3) מתן תרופות כאלו בלבד.
אחרי 6 שבועות, מצבם של משתתפי הקבוצה שקיבלו רק תרופות היה מעט יותר טוב. אבל, אחרי מעקב בן 10 חודשים, רמיסיה והבראה שלמה הייתה רק בקרב אלו שעסקו בפעילות גופנית בלבד, ללא תרופות. יש ארצות בהן החלו אמנם בשיטת טיפול כזו, בבריטניה למשל. שם, רופאים רבים מפנים את המטופלים שלהם להתעמלות או פעילויות גופניות אחרות במקום לנטילת תרופות. מדובר בפעילויות גופניות כמו הליכה בחיק הטבע, עבודה בגן, מסעות. אנשים ממש אהבו את הדרך הזו. הם ראו שיש ביכולתם לשפר
לבדם את מצבם, לא להסתמך על אחרים, על רופאים ועל תרופות. זה נותן לאנשים חיזוק שתרופות אינן נותנות.
מאז שנת 2007, בה הונהגה שיטה זו בבריטניה, אחוז הרופאים שמפנים את מטופליהם לדרך זו עלה מ-4% לכ-25%. מחקרים שבדקו את ההשפעה של פעילויות גופניות כאלו הראו שיש קשר הדוק בין שיפור מצב הרוח לבין היכולת האירובית. יש כיום יותר אישור לכך שיש קשר הדוק בין שיפור מצב הרוח לבין היכולת האירובית – יש קשר הדוק בין גוף לנפש. שמירה על בריאות גופנית טובה יכולה להפחית במידה ניכרת סיכון לדיכאון.
תופעות הלוואי של תרופות נוגדות דיכאון
תופעת לוואי חמורה אחת שיש לתרופות היא שבאחוז ניכר, בקרב אנשים שנוטלים אותן, הופכת מחלתם מדיכאון לדפרסיה דו-קוטבית, מניה-דפרסיה. בעקבות נטילה רחבה של תרופות נוגדות דיכאון, יש כיום שכיחות הרבה יותר נרחבת של מניה-דפרסיה מאשר בעבר.
בקרב ילדים ובני נוער, בין 25% ל-50% מאלו שקיבלו תרופות נוגדות דיכאון 5 שנים או יותר, מחלתם הופכת למניה-דפרסיה. אצל מבוגרים זה קורה לכ-25%. סיכוניה של מחלה זו הרבה יותר חמורים מסיכוני דיכאון בלבד. זאת ועוד: במחלה זו מטפלים בעזרת יותר תרופות ויש יותר נזקים ארוכי טווח. בין חולים כאלו, רק 35% מועסקים, השאר הופכים לנטל כלכלי, בריאותי ונפשי גם יחד על משפחותיהם, על החברה ועל הכלכלה.
שימוש ממושך בתרופות גורם גם לירידה בתפישה. נוצר חוסר איזון במוח, חוסר איזון שהתרופות היו אמורות לתקן – למעשה הן מחמירות אותו. מסתבר שמתן התרופות איננו מבוסס על מחקרים מדעיים תקפים. מחקרים עכשוויים רבים מלמדים שבמרבית מקרי הדיכאון הסיבה איננה נובעת מהפרעות במערכת הסרוטונרגית, זו שאחראית על רמות הסרוטונין במוח. תרופות שמעלות
באופן מלאכותי את רמות הסרוטונין במוח לא עוזרות פה.
מה שגרוע יותר, אם אין לאדם רמות סרוטונין נמוכות והדיכאון שלו נובע מסיבות אחרות, אז המתן של תרופות SSRI, אשר חוסמות את מחזור הסרוטונין במוח, גורם לבעיה פיזיולוגית במוח – ממש אותה בעיה שהתרופות היו אמורות לתקן, כיוון שהן מורידות את רמת הסרוטונין במוח אל מתחת לנורמה.
בשנת 1996 מדען המוח סטיבן היימן שהיה מנהל NIMH בארה"ב בזמנו וכיום פרופ' של אוניברסיטת הרוורד, פרסם מאמר בשם Initiation and Adaptation שהווה פרדיגמה להבנת פעולת התרופות הפסיכוטיות, בו הוא מסביר שרשרת זו של אירועים.
לפי דבריו, אם המוח האנושי עבר מסלול זה של התמכרות לתרופות הפסיכיאטריות, הוא פועל בדרך איכותית וכמותית שונה מזו של
אדם בריא. כך, התרופות אינן חומרים שעושים את המוח נורמאלי מנקודת מבט מדעית – למעשה הן חומרים נוגדי נורמאליות. הבנת הדבר מאפשרת לדעת איך יכולות התרופות ליצור חיקוי לא תקין לפעולת המוח ומדוע הן יכולות להיות קשורות לתפקוד מיני לקוי, לאלימות ולהפרעות נוספות. התרופות נוגדות הדיכאון מכילות, אפוא, חומרים שמוציאים את המוח מתפקוד נורמאלי.
וויטאקר דן בספריו גם בנושאים רבים נוספים שהדעות לגביהם חלוקות ומדבר על דרכים נוספות להתגבר על דיכאון, דרכים כמו מדיטציות, תזונה בריאה, חומצות שומן הכרחיות, חשיפה לשמש ועוד, נושאים שהוזכרו רבות בחוברות "תזונה פלוס" קודמות. דיכאון איננו בעיה קלה לפתרון, אבל שילוב מספר רב של טיפולים טבעיים יכול לעזור גם לטווח ארוך, תרופות לא!