חומצות שומן הכרחיות, נשימת התאים ומניעת סרטן

 

גישות שונות למניעה ולריפוי סרטן לא ענו לדרישות

רופאים ותזונאים ממליצים על שינויי אורח חיים שהתבססו על רפואה סינית, אבל התוצאות לא היו כמצופה. עדיין בעינה עומדת העובדה שבארה"ב, ומסתבר שגם בישראל, כל אדם שני חולה בסרטן וכשליש או יותר ממקרי המוות הם ממחלת הסרטן.   ההמלצות למניעת סרטן הן רבות. ההנחיה שצריכה רבה של ירקות ופירות תמנע סרטן הועמדה בסימן שאלה במחקר משנת 2001 (5).  הטענה שגילוי מוקדם של סרטן ע"י ממוגרפיה תציל חיים הועמדה בסימן שאלה במחקר משנת 2000 (6).  ההנחה שצריכה מוגברת של סיבים תמנע סרטן הועמדה בסימן שאלה במחקרים  נוספים בשנים 1999, 2001 (7).  שמן דגים לא עזר (2000) (8). שמני אומגה 3 לבדם לא עזרו (9-11).  מוצרי סויה  לבדם לא עזרו (12-13).  כל ההנחות  שצריכת מזונות ורכיבי תזונה כאלו  תמנע סרטן, לא עמדו במבחן המציאות.  האם יש הנחה כלשהי  לגבי סיבות למחלת הסרטן שעמדה בכל המבחנים?  התשובה היא כן!

התגלית היותר קרובה למציאות באשר להתפתחות סרטן היא זו של פרופ' אוטו וורבורג,  גדול הביוכימאים במאה העשרים.  התגלית שלו הייתה שתאים שאינם מקבלים די חמצן הופכים לתאים סרטניים. נשימת תאים לקויה היא הסיבה העיקרית לסרטן.  אין פירוש הדבר שלא צריך לאכול שפע של ירקות ופירות, טריים ואורגניים. אין פירוש הדבר שלא צריכים לדאוג להספקה של שמנים אומגה-3,  ויש תועלת בצריכת מוצרי סויה. אבל כל אלו לבדם לא יספיקו.  יש לדאוג לשיפור נשימת התאים.  האם יש דרכים לעשות זאת. התשובה חיובית. יש  מספר דרכים לשפר את נשימת התאים. צריכה של 200-300 מ"ג קואנזים -Q10  עשויה לעזור. קואנזים זה משפר את נשימת התאים. הנגזרות של החומצה האמינית גליצין DMG  ו-TMG  עוזרות אף הן. אבל הדרך היותר חשובה לשפר את נשימת התאים היא על-ידי צריכה מספקת של חומצת השומן הרב בלתי רוויה מקבוצת אומגה-6,  חומצת שומן לינולאית.

במחקריו, אוטו וורבורג מצא שצמצום של 35% ויותר בצריכת חמצן על-ידי תאים  גורם להפיכתם לתאים סרטניים (14).  חומצת השומן הלינולאית היא המפתח לנשימת תאים נורמאלית. ראשית דבר עלינו לברר אם יש די ממנה בתפריט. ההמלצות של מרבית החוקרים, מרבית הרופאים והתזונאים בעולם היא לצרוך בעיקר שמנים חד בלתי-רוויים, כמו שמן זית, ולדאוג לבל יחסרו חומצות שומן אומגה-3. ההנחה הייתה שחומצות שומן מקבוצת אומגה -6 יהיו בתפריט בכל מקרה. האומנם?

תגליתו של ד"ר אוטו וורבורג אושרה במחקר שפורסם בשנת 1955. המחקר פורסם בז'ורנאל המקצועי Journal of Experimental Medicine     ע"י החוקרים מלמגרן ופלחנינגן. הם מצאו, שאם משפרים את הנשימה של תאים טרום סרטניים, הם לא יהפכו לתאים סרטניים (15). מחקרים נוספים שבו וחיזקו את הנתונים האלו שמחסור בחמצן בתאים הופך אותם לתאים סרטניים (16-17). למרות פרסום מחקרים אלו לא אימצה הרפואה את הממצאים החשובים, לאורם ניתן לטפל בסרטן ללא הנזק של הטיפולים הקונוונציונליים המקובלים.

פחות חמצן, יותר סרטן

נשימה עמוקה יותר, פעילות גופנית, כל אלו מעלים את ריכוז החמצן בדם, אין  משמעות הדבר שיש בכך כדי לשפר את נשימת התאים עצמם.   המפתח לשיפור נשימת התאים נמצא בדפנות שלהם, הממבראנות של התאים.  הימצאות של חומצות שומן רב בלתי-רוויות לא מחומצנות בממבראנות של התאים היא זו שמשפרת את נשימת התאים והתפקיד העיקרי לכך מוטל על חומצת השומן הלינולאית מקבוצת אומגה-6. הן  חומצת שומן לינולאית והן אלפא לינולנית מקבוצת אומגה-3 הופכות בגוף לצורות ארוכות יותר ופחות רוויות שלהן. אבל, במרבית המקרים, אנשים בריאים מסוגלים להפוך בגופם את שתי החומצות האמיניות ההכרחיות האלו לצורות היותר מורכבות שלהן. מה שכן, יש לצרוך אותן יום יום – אלו הן רכיבי תזונה חיוניים.

חומצת השומן הלינולאית, בלתי מחומצנת, נכנסת לממבראנות של התאים. שם היא באה במגע עם חמצן, מתחמצנת ומעבירה את החמצן הלאה, אל פנים התא.  חדירות זו של חמצן לתאים, הנעשית בעזרת חומצת השומן הלינולאית, מסוגלת להעלות את ריכוז החמצן בעד 50% נוספים – זוהי בעצם ההתגלמות היותר משמעותית של שיפור נשימת התאים (18). השפעה זו של חומצת השומן אומגה-6 על נשימת התאים קורית בכל זמן ובכל מקום בגוף. זוהי למעשה סיבה משותפת, אולי היותר מכרעת, לכל סוגי הסרטן. מחקרים  רבים נוספים אישרו את עובדת הקשר בין חוסר חמצן בתאים לבין התפתחות סרטן (19-21).

כיום מרבים לדבר על חומצות שומן אומגה-3 וחשיבותן. אומגה-6 נידחתה הצידה. מרבית תשומת הלב ניתנת למחקרים על חומצות השומן החד בלתי רוויות, כפי שהן נמצאות בשמן זית, אבוקדו ואגוזים שונים ולחומצות השומן מקבוצת אומגה-3, המצויות בפשתן ובשמן שלו, בשמן קנולה, אגוז המלך ושמני דגים שונים.  אמת הדבר שיש נזק רב בצריכת חומצת השומן אומגה-6 כפי שהיא מופיעה בשמני גרעינים שונים – במרבית המקרים אלו שמנים מכבישה חמה וחומצת השומן הלינולאית שם שינתה את צורתה או התחמצנה עוד בתהליך הייצור. לא זו חומצת השומן שתשפר את נשימת התאים. החברות יצרניות השמן מחפשות כל הזמן דרכים חדשות על מנת להאריך את תקופת חיי המדף של השמנים הנמכרים במרכולים. למעשה, רק שמנים צמחיים מכבישה קרה, שנשמרו בקירור כל הזמן ולא התיישנו, יכולים לספק את חומצת השומן אומגה-6 הלינולאית במצבה הטבעי. או, טוב יותר, צריכה של אותם מזונות המכילים אותה בצורתם הטבעית – לא קלויים.  המזונות היותר מועילים כמספקי אומגה-6, לפי סדר אלפאבתי ובאחוזים מכלל השמן שבהם,  הם אלו:

אבוקדו  – 12%

אבטיח, זרעים – 64

אגוז אלסר –  22

אגוז ברזיל – 25

אגוז המל – 58

אגוז פקאן – 19

אגוז קשיו – 19

פיסטוק חלבי – 19

דלעת, זרעים – 41

חמניות ושמן שלהן – 72

שמן חריע – 72

שמן  סויה וסויה – 52

שומשום ושמן שלו  – 42

שמן תירס – 54

שקדים מכילים רק 8% מכלל השומן שבהם כחומצת שומן לינולאית ושמן זית אף הוא מכיל רק 8% אומגה-6. טופו מכיל 4% אומגה 6.

בכדי להבין עד כמה יש חשיבות לצריכה מספקת של חומצות שומן אומגה-6, ינתנו בזאת נתונים על הכמויות שלה באברי גוף שונים  יחסית לכמויות של חומצת השומן אומגה-3 ומהו חלקם  היחסי בגוף של איברים אלו מתוך כלל המשקל של הגוף.

המוח ומערכת העצבים מהווים 3% מכלל המשקל של הגוף ויש בהם 1 חלק אומגה-3 לעומת 1 חלק אומגה-6.

העור מהווה 4% מכלל משקל הגוף ויש בי על כל 1 חלק של אומגה-3, 1000 חלקים של אומגה-6.

האיברים הפנימיים מהווים 9% מכלל משקל הגוף ועל כל חלק של אומגה-3 יש בהם 4 חלקים של אומגה-6.

רקמת השומן מהווה 15-35%  ממשקל הגוף ויש בה על כל חלק של אומגה-3, 22 חלקים של אומגה -6.

השרירים מהווים כ-60% מכלל משקל הגוף, ויש בהם 6.5 פעמים חלקי אומגה-6 על כל חלק של אומגה-3.

ההמלצות כיום מתמקדות בעיקר בצריכה של אומגה-3 ושמנים חד בלתי-רוויים.  כמות מוגזמת של  חומצת שומן אלפא לינולנית,  הופכת ברובה לדלק – לגוף אין צורך בכמות כה גדולה לשם תפקודו. רובה  המכריע של כמות חומצת השומן אומגה-3  הופך לדלק אבל עודפים שלה יכולים להשתלב בצורה מזיקה ברקמות. אין להפריז עם ספלמנטציה של חומצת שומן זו.  מחקרים שונים הראו  נתונים שונים על הכמויות של חומצת השומן אלפא לינולנית ההופכות לנגזרות שלה,  EPAו-DHA. מחקר אחד מצא ש-5% ממנה הופכים לנגזרות שלה ומחקר אחר מצא שרק 1% הופך לנגזרות שלה.

כל כמות מופרזת של חומצת שומן אומגה-3 יכולה להשתלב בדפנות התאים ולדחוק משם את חומצת השומן אומגה-6. חומצת שומן זו לא עוזרת לנשימת התאים ויתכן שצריכה מוגברת שלה היא בין הגורמים לשכיחות רבה של סרטני עור שישנה כיום. יש כיום התעלמות מהצורך לספק די חומצת שומן אומגה-6 בצורתה הטבעית, לא מחומצנת. את זה ניתן להשיג רק עם צריכה של שמנים אלו מן המקור הראשון – אכילת זרעונים שונים, אבוקדו, טופו, אגוזי ברזיל וכפי הנראה גם טחינה לא מחוממת. צריכה של מרגרינה ושמני גרעינים מכבישה חמה מספקת מלכתחילה חומצת שומן אומגה-6 שכבר התחמצנה – נזקם גדול מתועלתם.

מתן כמוסות המכילות את שתי  חומצות השומן ההכרחיות, מכבישה קרה וממוצרים אורגניים, יכול לעזור לשם איזון  רמות חומצות השומן האלו בתאים. היחס בין חומצות השומן צריך להיות 2.5:1 , אומגה-6 יותר מאשר אומגה-3.  הכמות היומית הנדרשת מצירוף זה היא כ-3 ג, לאדם שמשקלו 70 ק"ג.

צרוף זה של חומצות השומן ניתן לעכברים להם השתילו 2 מיליוני תאים סרטניים. יחסית לקבוצת הביקורת שלא קיבלה את השמנים, אחרי שבועיים התפתחות הסרטן מבחינת נפחו היתה ב-24% נמוכה יותר בקבוצה שקיבלה שמנים ואחרי חודש, התפתחות הסרטן היתה ב-42.8% נמוכה יותר. ניתן להסיק מכך שגם כאשר יש סרטן, צירוף נכון של חומצות השומן ההכרחיות יש בו כדי לעזור לגוף במלחמתו בסרטן. ברור, עם זאת, שעדיף לחיות באורח חיים שמלכתחילה לא מאפשר לסרטן להופיע, עד כמה שניתן.