דרכים לטיפול באוסטיאוארתריטיס – מחלת מפרקים ניוונית של הגיל המבוגר

 

טיפול תזונתי

יש המלצות רבות ושונות לשם טיפול במחלה זו. במאמר זה יוצגו מספר גישות,  לגבי מספר מרכיבים – לעיתים אפילו מנוגדות. מומלץ לכן לסובל ממחלה זו לבדוק לגבי עצמו מה טוב לו ומה מפריע לו. גישה אחת קושרת את המחלה לאלרגיות מזון או לאי סבילות לגבי מזונות מסוימים. גישה זו מציעה להפסיק למשך חודש אחד צריכה של מוצרי חלב, חיטה ומוצריה ואת בני משפחת הסולניים. לאחר מכן, להחזיר לתפריט מדי מספר ימים קבוצת מזונות אחת. אם אין החמרה בסימפטומים, מזונות אלו יכולים להישאר בתפריט.

פרט לדגי ים  מאזורים קרים, ההשפעה של מזונות מן החי שלילית. מומלץ לעבור לתזונה צמחונית.  מי שאיננו מוכן לעבור לתפריט צמחוני מלא, יכול להוסיף לתפריט דגי ים כאמור.  חשוב מדי פעם לשלב צומות קצרים, של 2-3 ימים.  במהלך צומות כאלו  יש לשתות מים שאינם מכילים כלור ופלואוריד,  או מיצי ירקות, או מיצוי קר של ירקות עלים קצוצים מושרים במים מינרליים. אחרי כשעתיים של השרייה יש להכניס את הצנצנות למקרר. רצוי להוסיף לירקות העלים  שבמשרה גם מעט אצות ים. ניתן לשתות ממנו מספר כוסות ביום. התפריט צריך לכלול כמות רבה של ירקות עלים וצמחי בר אכילים וכן גזר, אבוקדו, אצות ים ואצות מים מתוקים, נבטים, מוצרי סויה טבעיים,  מיץ ירק חיטה וירק שעורה, אגוזי מלך ופקאנים (רק אורגניים), זרעי פשתן, שומשום ודלעת טחונים, דגנים מלאים ודגים מן הים הצפוני. חשוב לאכול מספר אגוזי ברזיל ביחד עם האצות. הסלניום המצוי בהם בכמות רבה הכרחי לשם יצירתו של ההורמון   T3    בבלוטת התריס. יש להוריד מסדר היום צריכה של אלכוהול, סיגריות, קפה, סוכר, שמנים שעברו הידרוגנציה (מרגרינות), מזונות מכילי שומן שחוממו לטמפרטורות גבוהות שאז השומן הופך לטרנס איזומר ושומן רווי. שמן קוקוס במצב טבעי, מכבישה קרה, אמנם רווי אבל הוא שמן בריאותי מדרגה ראשונה. אין לצרוך מרגרינה שהוכנה משמן קוקוס. חשוב לצמצם את צריכת המלח, אבל כמות של כ-2 גרם (רבע כפית) דרושה. עדיף להשתמש במלח ים אטלנטי. יש לצמצם צריכה של מספר צמחים בהם ישנה רמה גבוהה של חומצות כמו תרד המכיל חומצה אוקסלית, שזיפים וחמוציות המכילים חומצות צמחיות אחרות, שאינן מתפרקות בתהליך העיכול. כמו כן, מומלצת פעילות גופנית מתונה.

חשוב מאוד שהירקות והפירות הנאכלים יהיו מגידול אורגני. הוספת  זנגביל לתפריט מאוד עוזרת כנגד מצבים דלקתיים. נושא זה יסקר יותר בהרחבה בהמשך.

ויטמינים, מינרלים ותוספי מזון לשם טיפול באוסטיאוארתריטיס

חשוב מאוד שלא יהיה מחסור בויטמין B12. ויטמין זה דרוש לשם יצירת כדוריות דם אדומות, להספקת דם נאותה לכל אברי הגוף ולמעשה להתחלקותו של כל תא בגוף. בניגוד לנורמות המקובלות, כל כמות שנמוכה  מ-350 פיקומול היא כבר מחסור. אם יש רמות כאלו ונמוכות ממנה, מומלץ לקחת טבליות של B12,  1000 מק"ג, תחת הלשון, כל יום במשך שבועיים שלושה. לאחר מכן אפשר לקחת תוסף זה כפעמיים בשבוע או פחות, בהתאם לרמות. הפסקה ממושכת בנטילתו תביא שוב להדרדות ברמותיו.

ויטמין E הוא אנטיאוקסידנט ונוגד דלקות חשוב. ההמלצות הן לקחת 600 יחידות בינלאומיות (יחב"ל) שלו ביום  במשך 10 ימים. לאחר מכן אפשר להישאר עם 400 יחב"ל ביום.  יש אנשים שאינם מסוגלים לפרק במערכת העיכול שלהם את הכמוסות בהן מצוי הוויטמין. מומלץ לכן, אם משתמשים בויטמין E יבש לפתוח את הכמוסה שלו ולנער את תכולתה על מזון פחמימני – שומני. אם יש ויטמין E מומס בשמן, אפשר לעשות חתך בכמוסה  ולהוציא את תכולת השמן שבה. ויטמין C חשוב ביותר הן כאנטיאוקסידנט והן כאחראי על יצירת קולגן. הקולגן דרוש ליצירה ולחידוש של סחוסים בגוף. ניאצינאמיד עוזר לרבים מחולי דלקת המפרקים. אין לתת אותו לסובלים ממחלות או הפרעות בתפקוד הכבד. לגבי האחרים, מומלץ לתת אותו בכמות של 500 מ"ג פעמיים ביום, כל 3 חודשים יש לעשות בדיקת דם. אם יש עליה ברמת אנזימי כבד מסוימים, יש להפסיק את השימוש בו. תוספי מזון נוספים שדרושים הם חומצה פולית, 6500 מק"ג ביום,  ויטמין A בכמות של 10,000 עד 25,000 יחב"ל ליום, B קומפלקס 50, שמן זרעי ענבים בכמות  של 100-200 מ"ג ליום, 30-50 מ"ג אבץ ליום, 200 מק"ג סלניום או מספר אגוזי ברזיל, 2 מ"ג נחושת, 1000 מ"ג סידן, 400-800 מ"ג מגנזיום, 10-20 מ"ג מנגן וכ- 6 מ"ג בורון. תכשירים טבעיים חשובים לחולים  במחלה זו הם  אלו המכילים גלוקוזמין עם כונדרואיטין ו-MSM רליף. יש לתת מהם 1000 מ"ג ליום, 3 פעמים ביום במשך חודש ולאחר מכן, 500 מ"ג פעמיים שלוש ביום, לשם שמירת ההישגים. מטיונין בכמות של 250 מ"ג, 4 פעמים ביום, בין ארוחות, עוזר אף הוא וכן יש לצרוך חומצות שומן הכרחיות.

צמחי מרפא

יש מספר צמחי מרפא שפועלים לצמצום מצבי דלקת במפרקים,  כמו גם בשאר חלקי הגוף ובכך הם מקלים על התסמינים של אוסטיאוארתריטיס. צמחים כאלו הם אספסת, אנג'ליקה, קוהוש,  סלרי, זנגביל, ג'ינסנג, הופס, ליקוריץ, עלי חרדל, אורגנו, זרעי שומשום, סרפד, התבלין כורכום, בטטת בר (יאם), יוקה, בן חרצית וציפורני השטן.

התבלין זנגביל ראוי לתשומת לב מיוחדת. לצמח זה יש איכויות מרפא רבות כצמח נוגד דלקות והוא מצוי בשימוש גם ברפואה היורוודית וגם בשיטות מרפא אחרות מן המזרח הרחוק.  מחקר שנעשה בשנת 2005 ובו שותפו 247 חולי אוסטיאוארתריטיס שסבלו ממחלה זו בצורה קלה עד חמורה בדק את ההשפעה של מתן זנגביל על חומרת הכאבים, הקישיון ויכולת התנועה. אחרי שבוע אחד של ניקוי מתרופות אנטי-דלקתיות, נתנו למחציתם כמוסות המכילות מיצוי של זנגביל, 500 מ"ג לכל כמוסה, 3 כמוסות כל פעם לפני ארוחות, 3 פעמים ביום. הניסוי נמשך 6 שבועות. כל משתתפי המחקר הרגישו שיפור, אבל השיפור אותו הרגישו אלו שקיבלו זנגביל היה הרבה יותר משמעותי מכל הבחינות. ההשפעה היותר ברורה של תבלין זה הייתה על  הקלת הקישיון.

תכשיר נוסף שנמצא מאוד עוזר לחולי אוסטיאוארתריטיס  הוא כמוסות מהפטרייה הרפואית גנודרמה  לוצידום – ראישי. זוהי פטריית מרפא בעלת תכונות חשובות ביותר. מתן של כמוסות של ראישי המכילות 500 מ"ג מן הפטרייה המיובשת, 3 כמוסות בכל פעם, 4 פעמים ביום לפני ארוחות, שיפר במידה רבה את מצבם של החולים במחלה זו. תוצאות טובות נראו כבר אחרי  שבוע אחד של נטילת התכשיר הזה.