שמנים רב בלתי-רוויים מקבוצת אומגה 6 חשובים לא פחות מאלו שבקבוצת אומגה-3
כל הרשויות העוסקות בתזונה ובהמלצות תזונתיות מדגישות הדגש וחזור את הצורך בצריכת חומצות שומן רב בלתי-רוויות מקבוצת אומגה-3, תוך צמצום צריכת חומצות השומן מקבוצת אומגה-6. אחת הסיבות לכך היא שחומצות שומן אומגה-6 נחשבו לחומר מוצא לציטוקינים מעוררי דלקות. אבל לאחרונה, מחקרים מאוד מדוקדקים שנעשו בנושא זה הוכיחו שלא כן הדבר. מסתבר שחומצות השומן אומגה-6 אמנם מזיקות, אפילו מאוד, אבל רק אם המקור שלהן היה משמנים מזוקקים ומחוממים וכאלו הם השמנים המצויים בשוק – שמן תירס, שמן קנולה, שמן חריע, חמניות ועוד. חשוב ביותר, קריטי, לצרוך כמויות מספיקות של חומצות שומן אומגה-6, אבל ממקור ראשון. המקורות היותר טובים ובטוחים של שמנים אומגה-6 הם גרעינים לא קלויים, טריים, ולא שבורים וכן אגוזים שונים לא קלויים ואבוקדו. למעשה, שימוש בשמנים מחוממים הוא אחת מן הסיבות המובילות של מה שמכנים מחלות הציביליזציה כמו סרטן לסוגיו ומחלות לב.
ההמלצות של אגודת הלב האמריקאית כיום הן לא להקטין, אלא אפילו להעלות, את צריכת השמנים אומגה-6, אבל אלו חייבים להיות ללא חימום. מקורות טובים כאלו הם זרעי דלעת, חמניות, שומשום מלא ואגוזים שונים. כאמור, כולם לא קלויים. טחינה משומשום מלא, שלא עברה חימום יכולה להיות אף היא ספק של חומצות שומן כאלו, אבל אם היא התיישנה, יש ספק בקשר לאיכות השמנים שבה. למעשה, במה שנוגע לגרעינים שלמים ואגוזים, כל עוד יש להם כושר נביטה, זה אומר שהם לא התיישנו. אבוקדו הינו מזון מעולה מכל הבחינות, גם כספק של חומצות שומן אומגה-6.
שמן זית ושקדים מכילים כמות רבה יותר של חומצות שומן חד בלתי-רוויות. יש בהן ברכה רבה אבל לפחות לגבי שמן זית, הוא לא יהיה מקור מספיק טוב לאומגה-6.
חומצות השומן ההכרחיות משתי הקבוצות, בצורתן הטבעית, דרושות לגדילה ולהתפתחות נורמאליות ולפעולת הלב והמוח. ההנחיות הקיימות כיום לגבי כמות
אומגה-6 הדרושה היא כ-17 ג' ליום לגברים ו-12 ג' לנשים, כאשר הן לא בהריון ולא מיניקות. לא זו בלבד שחומצות שומן אומגה-6 לא גורמות לדלקות, הן נמצאו מצמצמות מצבי דלקת ומורידות רמות של כולסטרול.
מחקרים שנעשו בשנות ה-30 ע"י פרופסור אוטו וורבורג, ונבדקו שוב ונמצאו תקפים בשנות ה-50, מלמדים שתאים בגוף שאספקת החמצן אליהם יורדת ב-35% או יותר, עלולים להפוך לתאים סרטניים. הגבלה בנשימת התאים הופכת אותם, אם כן, לתאים סרטניים. את שיפור נשימת התאים אי אפשר להשיג ע"י התעמלות, ריצה וכדומה. פעילויות כאלו משפרות את הנשימה, אבל נשימת התאים תלויה במצב הממבראנות שלהם. כל תא בגוף הינו בעל מטען חשמלי כאשר גרעין התא הינו קוטב חיובי והממבראנה עם האלקטרונים שבה הינה קוטב שלילי. את האלקטרונים האלו תורמות חומצות שומן רב בלתי-רוויות. המולקולות שלהן אינן יציבות ובקלות אלקטרונים שבהן נכנסים לממברנות של התאים. נמצא שצריכה מספקת של חומצות שומן מקבוצת-אומגה-6, לא מחוממות ולא מקולקלות, תורמת לתיקון ממברנות התאים. כך, יש שיפור של עד 50% בנשימת התאים. עם אספקה של חומצות שומן כאלו, תאים טרום סרטניים מבריאים. לגבי חומצות שומן אומגה-3, דר' יוהנה בדוויג טענה שגם הן תורמות אלקטרונים
לממברנות התאים. בלי מעטה תקין של אלקטרונים, ממברנות התאים נעשות חדירות לחומרים מזיקים שהגיעו לדם ומצד שני, חומרים חיוניים המצויים בתא יוצאים ממנו. כך נוצר מצב של כאוס שממנו מתפתח סרטן. בספר, "The Hidden Story of Cancer", מאת דר' בריאן מוסבר נושא זה בהרחבה. עקרונית, הכמות הכללית של חומצות שומן אומגה-6 צריכה להיות כפליים עד פי 4 יותר מזו של אומגה-3. חומצת השומן אומגה-3 בצורתה היותר פשוטה, חומצה אלפא-לינולנית, נמצאת בזרעי פשתן, זרעי צ'יה, אגוז מלך ורגלת הגינה או המין התרבותי שלה, פורטולקה. ניתן לקנות שתילי פורטולקה במשתלות נוי בארץ – יש לה פריחה יפה במיוחד והעלים שלה מכילים כפליים יותר חומצה אלפא-לינולנית לעומת רגלת הגינה שגדלה בר בארץ בחודשי הקיץ במקומות מושקים. זרעי פשתן יש לטחון ולאכול מיד, כ-2-3 כפות ביום. יש גם כמוסות המכילות EPA ו-DHA ממקור של אצות ים מיקרוסקופיות – תכשיר זה יותר בטוח משמן דגים שעלול להכיל כספית ורעלים נוספים. אין לאכול שמני תירס, קנולה וסויה מחוממים וכן מרגרינות ורטבים מכילי שמן. למעשה, מרבית חטיפי הדגנים מכילים או מצופים בשמנים מחוממים. שמן זית טוב לסלט – הוא מחזיק מעמד גם בבישול או טיגון קל ומהיר. שמן קוקוס טוב לכל המטרות, אך הינו בעל סגולות מרפא רק במצב של כבישה קרה וללא חימום.