גישה חדשה לנושא פוריות הקרקע

בשנות העשרים לחיי הייתי חבר מושב בטל-שחר. מרבית השטח של המשק שלי היה נטוע בעצי פרי ממינים שונים. מסביב לבית היו כ-20 עצי אפרסק בני שנתיים. בסתיו הנחתי מסביב לעצים חיפוי צמחי ובאביב הוספתי גם זבל עופות. על כל החיפוי הצמחי הזה הנחתי, סביב מחצית העצים, חיפוי של אבנים וחלוקי נחל. סביב המחצית השנייה של העצים היה רק חיפוי צמחי וזבל עופות. עם בוא האביב, העצים התעוררו והחלו לצמוח. כל  20 העצים צמחו  יפה, אבל באותם העצים בהם היה גם חיפוי של אבנים על החיפוי האורגני, העצים הצמיחו, בשנה אחת, עשרות ענפים באורך של4 מטר.  בשנה השלישית העצים הגיעו לגודל של עץ מבוגר, מה שדורש 4-5  שנים בתנאי הגידול השגרתיים. שכן שלי הניח אף הוא חיפוי צמחי כבד,  אבל במקביל הוא דישן את המטעים שלו גם עם דשנים כימיים. העצים אצלו הצמיחו ענפים לאורך כמטר וחצי, לא יותר.

כאשר הוא ראה את הבדלי הצמיחה בין העצים אצלו לאלו שלי, הוא לקח דגימות של עלים ומסר אותם למעבדה לבדיקת מינרלים בעלים.  תשובת המעבדה הייתה: בעלים מן החלקה שלי היה ריכוז פי 3 יותר גבוה של מגנזיום. המגנזיום עומד במרכז המולקולה של כלורופיל. אם יש יותר מגנזיום, יש יותר כלורופיל  ויש יותר צמיחה.

מהיכן צץ המגנזיום? ובכן, קראתי אז מאמר בעיתון Organic Gardening  ובו נאמר שאם מדשנים את האדמה בדשנים כימיים, תמיסת הקרקע נעשית עד מהרה רוויה ושוב אין היא יכולה למוסס את המגנזיום המצוי באופן טבעי באדמות בכמות רבה ביותר. למעשה, כל סלעי הדולומיט מהם נוצרו מספר סוגי קרקעות מורכבים מסידן ומגנזיום.

ובכן, כאשר מרבים לדשן את האדמה בדשנים כימיים כדי לקבל יותר עלווה, יותר צמיחה ובסופו של דבר יותר יבול, קורה משהו בדיוק הפוך – יש פחות צמיחה ופחות יבול. לא משתמע מכך שצמחים לא זקוקים לחנקן, זרחן, אשלגן ועוד שלל מינרלים. אבל, את כל החומרים האלו, ובכמות אופטימאלית, יספקו קומפוסטים, זבלים אורגניים לסוגיהם, קיטניות המעשירות את הקרקע בחנקן וקמחי סלעים לסוגיהם. כל ההנחיות דרכן מנסים לשכנע אותנו, שבלי דשנים כימיים לא יהיה יבול מספיק, הן במקרה הטוב אגדה ובמקרה הפחות טוב רצון למכור כמה שיותר דשנים כימיים שעיקר התועלת שבהם היא לחשבון הבנק של היצרנים.

חיפוי צמחי לבדו סובל ממספר בעיות: הוא מתפרק לאט מדי, בקיץ הוא מתייבש ואין הוא מונע צמיחה של עשבי בר, בייחוד של היותר גרועים כמו יבלית ודורת ארם צובא. הנחת אבנים או חלוקי נחל על החיפוי הצמחי מאוד עוזרת מכל הבחינות, אבל אין היא מעשית. זו עבודה קשה להניח אבנים ומדי פעם, כאשר רוצים לחדש את החיפוי הצמחי, להזיז אותן ואחר-כך להחזירן למקום. בנוסף, חיפוי כזה אינו עוזר  למניעת צמיחה של עשבים מזיקים. המצאה חדשה שלי, עליה הגשתי בחודש זה בקשת פטנט, עונה על כל הבעיות האלו.

המתקן הוא שתי רשתות המונחות האחת על השנייה ותפורות יחד לאורך ולרוחב למשבצות בגודל של כ- 25X25 ס"מ. רשתות אלו תהיינה ברוחב של שתי משבצות, האורך מוכתב לפי אורך השורות של עצים, שתילים או ירקות הדורשים מרווחי צמיחה ניכרים, כמו עגבניה, חציל, מלון וכדומה. לאורך שורות העצים או השתילים מניחים חיפוי צמחי ומפזרים קומפוסט. על חיפוי זה פורשים את הרשתות התפורות. בכל משבצת כזו של רשת התפורה מכל צדדיה, פותחים ברשת העליונה חריץ ודרכו מכניסים פנימה, בין הרשתות, חצץ או טוף או אבנים קטנות. הכמות המוכנסת צריכה להיות בעלת משקל שיפעיל לחץ על החיפוי הצמחי, אבל שלא תהייה כבדה מדי. לאחר מכן,  סוגרים על-ידי קשירה כלשהי את החריצים. כאשר מתקן זה

מונח לאורך שורות עצים, שוב אין פותחים אותו. אם רוצים לגדל בדרך זו ירקות שנזרעים או נשתלים בצפיפות רבה, דרך החריץ מכניסים תערובת, רצוי של טוף, קומפוסט ומצע גידול אורגני. בתנאים אלו, החריץ יישאר פתוח ולתוכו אפשר יהיה להכניס עוד קומפוסט בשעת צורך. מתקן כזה בו נשתלים שתילי ירקות עוזר גם נגד חולדים. לעולם אין הם מנסים לחדור דרך רשת עשויה מפלסטיק.

את הרשתות התפורות, שתי משבצות לרוחב ובכל אורך רצוי, מניחים בין עצים ולאורך השורות שלהם, רשת אחת כזו או שתיים מכל צד של השורה. רשתות אלו המונחות על חומר אורגני מהוות עליו לחץ ושומרות אותו מפני התייבשות. הן גם מונעות צמיחת עשבים. בתנאים אלו, החיפוי הצמחי לא מתייבש אלא  מתפרק מהר מאוד ומעשיר את הקרקע והצמחים בכל הדרוש לגדילתם. אין גם עודפים של מינרלים מסיסים, כפי שיש עם דישון כימי. לכן, יש בקרקע יותר מגנזיום זמין והצמיחה נמרצת ביותר. כאשר רוצים להוסיף חיפוי צמחי חדש, מקפלים את הרשתות לאורכן. כך נחשפת מחצית האדמה שמתחת לכל רשת. מוסיפים חומר אורגני חדש, פורשים בחזרה את הרשת ומקפלים את הצד השני. גם בו מוסיפים חומר אורגני חדש ושוב פורשים את הרשת. עבודה זו קלה למדי, נוחה ומהירה. בדרך זו אפשר להוסיף לחלקה קומפוסטים   וחומר   צמחי  כמה   פעמים

שהחקלאי מחליט, פעם בשנה או יותר. חיפוי זה גם שומר על הלחות בקרקע. עדיין יש לבדוק עד כמה ובאיזה אחוז הוא יכול להקטין את כמויות המים בהן משקים גידולים שונים, אבל ברור שיהיה פה חסכון רב בהשקיה. אם צצים מעט עשבים בין הרשתות או ליד הגזעים, אפשר לתלוש אותם או  לרסס עם תמיסה של כ-15% חומץ עם מים. זהו חומר אורגני קוטל עשבים שמתפרק ואין עימו שום רעילות. בשעת ריסוס כזה חובה להרכיב משקפי מגן.

סיכום

המתקן המתואר בזאת עוזר לפתור 3 בעיות במקביל: הוא מעלה במידה רבה את פוריות הקרקע ואת הצמיחה, מצמצם את כמות המים הדרושה להשקיה ומונע צמיחה של עשבים לאורך השורות. זו השקעה כספית די ניכרת, אבל מתקנים כאלו אמורים לשמש שנים רבות מאוד. יש כיום רשתות שלא מתפוררות אפילו אחרי עשרות שנים. החצץ בוודאי נשאר תמיד. העובדה שניתן בדרך זו להגיע לגודל של עץ מבוגר בשנה-שנתיים יותר מהר, מכסה בלי ספק על ההשקעה. יש פחות צורך במים, יש יותר מהר ביומאסה שכל כך דרושה כיום כדי לצמצם את כמויות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה ולא פחות חשוב, זוהי דרך של גידול צמחים בשיטה אורגנית שהיא לא פחות, אולי אפילו יותר כלכלית מאשר שיטות החקלאות הקונבנציונאליות שמצמיחות מזון דל במינרלים, לקוי והרבה פעמים מלא בכימיקלים רעילים.