סטטינים – כל האמת (חלק ראשון)
ניתנת בזאת עדותו של דר' גרוולינה, MD מזה 23 שנים. הוא עצמו נפגע קשה מנטילה של תרופות סטטינים, אותן הוא לקח 10 שנים לפני כתיבת עדותו זו. לשעבר כאסטרונאוט, הוא עבר כל שנה בדיקה גופנית מקפת במרכז לחקר החלל ביוסטון. בשנת 1999 נמצאה אצלו רמת כולסטרול של 280 ואז ניתנה לו התרופה ליפיטור – תרופה סטטינית. הכמות שניתנה לו הייתה 10 מ"ג ליום. לדבריו, לא היה לו כל ספק לגבי לקיחת התרופה והתועלת שלה. הוא נטל אותה שנה אחת לפני פרישתו מתפקיד האסטרונאוט, לא שימוש רב שנים. אבל, עד מהרה הוא הבין שיש פה משהו גרוע בתכלית. כעבור 6 שבועות מאז שהחל לקחת את התרופה היה לו האירוע הראשון של מה שכונה מאוחר יותר איבוד זיכרון כללי חולף.
זהו סוג מיוחד של איבוד זיכרון שבא באופן מיידי, ללא כל אזהרה מוקדמת. אדם לא מסוגל לזכור שום דבר חדש ולא לתקשר עם אחרים. הוא מסוגל לדבר – אך אינו זוכר מהו המשפט האחרון שנאמר לו. במצב כזה, שום דבר כבר לא רלוונטי וגם יש שכחה של דברים שקרו עשרות שנים לאחור. הוא יצא ממצב זה כעבור 6 שעות עם אבחון של רופא נוירולוג: איבוד זיכרון כללי חולף. הוא הפסיק לקחת ליפיטור, למרות כך שהרופא אמר לו שאין קשר בין נטילת התרופה לבין איבוד הזיכרון וכי זה רק צירוף מקרים. באותה שנה שוב התופעה לא חזרה. עם הבדיקה החוזרת הכולסטרול עדיין היה 280, שוב נתנו לו מרשם של ליפיטור והוא החל פעם נוספת לקחת את התרופה. מאחר שהיה מוטרד, הוא התייעץ עם כ-30 רופאים ומספר רוקחים וכולם אמרו לו שאין קשר בין מה שקרה לו לבין נטילת הסטטינים. כעת הוא לקח 5 מ"ג ליום.
אחרי 8 שבועות הייתה לו שוב אפיזודה של איבוד זיכרון. למשך 12 שעות הוא זכר את עצמו כילד בן 13 בבית-ספר יסודי. כאשר הוא התעורר מכך, הוא השתכנע שמשהו כאן גרוע מיסודו עם תרופות הסטטינים, ובכל זאת רופאים אמרו, ועדיין אומרים, שזהו רק צרוף מקרים… כעת הוא החליט להיות מעורב במחקר על סטטינים, מחקר מקיף שכמותו לא נעשה עד אז.
תרופות הסטטינים רחוקות מאוד מלהיות משהו בטוח
מאז, דר' גרוולינה פרסם ספר בשם:"ליפיטור: גנב הזיכרון". הוא התקשר עם חוקרים נוספים בארה"ב והעלה את סיפורו באינטרנט. תוך מספר שבועות הוא קיבל עדויות של 22 אנשים שחוו תופעה דומה ומאות עדויות על הפרעות קוגניטיביות. כיום, ידוע על 2000 מקרים של איבוד זיכרון כללי חולף שקשורים עם נטילת סטטינים, מקרים שדווחו לרשות התרופות והמזון בארה"ב.
אבל, זו לא הייתה הבעיה הרפואית היחידה שנוצרה עקב שימוש בסטטינים. היו דיווחים על תופעות נוספות אלו:
מצב רוח דיכאוני אצל אנשים שנטלו את התרופה.
חולשת שרירים בגלל פגיעה בעצבים בידיים וברגליים, עד כדי ניוון רקמת השרירים.
אובדן כושר מיני.
דיכוי המערכת החיסונית.
הפרעות בתפקוד הלבלב והכבד עם עלייה ברמת אנזימי הכבד.
קטרקט.
לדברי דר' גרוולין, ישנה גם אפשרות שתתפתח מחלת לו גריג, ALS, אם כי הרשויות סרבו להכניס סעיף זה באזהרות לגבי נטילת הסטטינים. מאות מקרים של התפתחות מחלה דמוית ALS כבר נרשמו עקב נטילת סטטינים ועדיין הרשויות מסרבות לרשום זאת באזהרות לגבי התרופה. מחלה זו היא במרבית המקרים סוף הדרך.
דר' גרוולין אומר שאם מפסיקים מוקדם את נטילת הסטטינים, יש סיכוי להחלמה. לכן כל כך חשוב שאזהרה זו תינתן, ובכל זאת FDA מסרבים לאשר זאת. כבר עברו עשר שנים מאז פרסם דר' גרוולין את ספרו ומאז דווח על 80,000 מקרים של תופעות לוואי עקב נטילת סטטינים – ההנחה היא שרק 10% מהסיבוכים עקב נטילת תרופות אלה אמנם מדווחים. תרופות הסטטינים פוגעות במיטוכונדריות וב-DNA, מה כבר נשאר תקין?
נזקי תרופות הסטטינים למוח
כפי שקורה לעיתים קרובות עם תרופות, תופעות הלוואי שלהן זורקות אור על תפקודים שונים של הגוף. כאשר הסטטינים הוכנסו לשימוש, הרבה לא היה ידוע על חשיבות הכולסטרול לפעולת מוח תקינה. מאז 2001 החלו להופיע מחקרים על חשיבות הכולסטרול לזיכרון. הסטטינים פוגעים במסלול המבלונאט, מטבוליט במוח. ומפריעים לתפקוד קואנזים Q10, דוליקול ומסלולים ביוכימיים מרכזיים נוספים. מרבית הרופאים מעולם לא שמעו את המילה דוליקול, אבל חומר זה חשוב לתפקוד התאים לא פחות מקואנזים 10Q. לדוליקול יש שלל תפקידים, ואלו הם:
יצירת גליקופרוטאינים
התמיינות תאים
תקשורת בין תאית
פעולת המערכת החיסונית
יצירת נוירוהורמונים.
הדוליקול משפיע על כל ההורמונים המעורבים במצבים נפשיים ובכלל זה על רגשות ומצבי רוח. אם אין מספיק דוליקול, ייצור הנוירוהורמונים נפגע, עם כל ההשלכות ההרסניות הכרוכות בכך. יש אלפי הוכחות על כך שעם נטילת סטטינים התפתחו אגרסיביות, עוינות, רגישות יתר, פרנויה, דיכאון ועד לרצחנות. יש גם דיווחים רבים על התאבדויות עקב נטילת סטטינים.
כל שינויי האישיות האלו נוצרים עקב מחסור בדוליקול, מחסור שנוצר עם חסימת המסלול של מבלונאט. יש שונות רבה בתגובות של אנשים שונים. נניח, אם נותנים ל-10 אנשים אותה תרופה, אולי 6 יחוו תועלת כלשהי, 4 האחרים יחשפו לתופעות לוואי שלא נצפו ושהן יכולות למוטט את האדם. יהיו אנשים שלא יפגעו מבחינת יצירת דוליקול או קואנזים 10Q, אולי מפני שיש להם מסלולים עוקפים נוספים, האחרים יפגעו קשות.
חשוב לדעת שלשם פעולה תקינה של המוח אדם זקוק לכולסטרול, אנטיאוקסידנטים וחומרים תומכים כמו 10Q ודוליקול. זאת ועוד – הסטטינים גורמים לנזק לתאים,
למיטוכונדריות, ל-DNA ולמוח בכללותו. במוח יש תאי גלאיה המייצרים כולסטרול, לו המוח זקוק. גם תאי גלאיה אלו נפגעים מהסטטינים, כפי שנפגעים תאי מוח, לבלב ואחרים. אם אין די כולסטרול, המוח שוב אינו יכול לתפקד כהלכה.