חדשות בנושא המאבק להפסקת הפלרת המים
יש נושא אשר בעל כורחנו אנו חוזרים אליו שוב ושוב, נושא הפלרת המים – הכנסת פלואוריד למי השתייה בארץ ונזקיה. ישראל ואירלנד הן שתי המדינות היחידות בעולם בהן מפלירים את המים לפי חוק. באדמות שונות בעולם יש באופן טבעי כמויות מה של פלואוריד – פלואוריד הסידן,אשר במינון עודף נמצא מזיק לבריאות. אך פלואוריד הנתרן, שלגביו נערכו מרבית המחקרים, רעיל 84 פעמים יותר מפלואוריד הסידן! ואילו החומצה הפלואורוסיליצית, המלווית במרקחת הרעלים שמוכנסים יחד איתה למי השתייה שלנו, רעילה עוד יותר מפלואוריד הנתרן. בהוראות לטכנאים המפלירים את המים בעיריות כתוב שמותר להם לגעת במים המכילים עד 2 חלקי מיליון (ח"מ) פלואוריד. לזמן קצר – עד 4 חלקי מיליון. אבל לנו נותנים לשתות מים עם 1 חלקי מיליון וכן להתקלח, לעשות אמבט לתינוקות, להשקות גידולי חקלאות עם מים אלו. לשם השוואה נניח, שהוראות לחקלאי לגבי נגיעה במים עם, למשל, פרתיון, שהוא חומר ריסוס חזק בחקלאות היו כאלו: מותר לו לגעת בתומר זה בריכוז של 2 ח"מ במים ולזמן קצר ב-4 ח"מ, אבל לבני משפחתו, לכל הכפר, לכל תושבי המדינה, יתנו פרתיון בריכוז של 1 ח"מ – כל כלי התקשורת, כל המדינה, כולם היו נזעקים. אבל, כאשר מדובר בפלואוריד, יותר רעיל מפרתיון וגם אין לו כל אנטידוט (אנטידוט – חומר שמנטרל את הרעל) – רוב האוכלוסייה מקבלת את המרות. עוד לא היה בעולם שקר שהצליח לטמטם כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה זמן, כמו השקר שבלי פלואוריד, מצב השיניים יהיה גרוע. בכל ארצות אירופה, חוץ מאירלנד, לא מפלירים את המים, מתוך נימוק "מוזר" שאין הם מוכנים להרעיל את תושבי ארצותיהם. מצב השיניים שם, וללא הפלרה, יותר טוב מאשר בישראל.
לגבי כל חומר רעיל, בו משתמשים להדברה בחלקות, בבית או בתעשייה, יש הוראות למשתמש. לגבי אנשים ששותים מים מופלרים, אין. אין הוראות לטיפול בהרעלת פלואוריד, עוד פחות מזה אין הוראות למצבי הרעלה אקוטית וגם לא להרעלה כרונית. כאשר שאלו במשרד הבריאות בארה"ב מה ניתן לעשות אם ילד בולע משחת שיניים עם פלואוריד, תשובתם הייתה שאם הוא ישרוד 24 שעות, יש סיכוי שהוא יתאושש…
לגבי פלואוריד אין תקן של FDA בארה"ב. הסיבה היא שלמוסד זה אין, מבחינה חוקית, אפשרות לטפל בחומרים שהיו בשימוש לפני תאריך מסוים. אבל, FDA לא כללו את הפלואוריד ברשימת רכיבי התזונה. שום כמות שלו לא דרושה לגוף! כך, ממשיכים לתת רעל של חולדות, דווקא רעל מאוד יעיל, לתושבי ארצנו, באירלנד ובערים ומחוזות שונים בארה"ב. שם, בכל עיר ובכל מחוז יש זכות למקבלי ההחלטות להחליט בעצמם אם להפליר או לא, אם להרעיל את תושבי עירם או לא!
בישראל, משרד הבריאות (!!!) מחליט. משרד איכות הסביבה אמור להגן עלינו מפני רעלים, אך משום מה… אינם מתערבים בנדון. משרד החקלאות ורשות המים מספקים מים מושבים עם פלואוריד להשקיית המטעים והירקות וכך הרעל חוזר אלינו, שוב ושוב. משרד החינוך מתמודד עם ילדים שדפקו להם את המוח עם רעל חולדות. לכל משרדי ממשלה אלו, אין דעה.
אולם, לפני כחודשיים חבר הכנסת והבה מג'לי עם העוזרת הפרלמנטרית שלו ריטה פרייס ובעזרת פעילים, הצליחו לשכנע 59 חברי כנסת לחתום על מסמך שבו הם תומכים בהצעת חוק להפסיק הכנסת פלואוריד, בכל צורה שלו, למים. חוק זה עבר לועדת חוקה, חוק ומשפט וזו הורידה אותו מסדר היום, עקב לחץ ושכנוע של המחלקה לבריאות השן במשרד הבריאות. מאידך, טוענים במחלקה לבריאות השן שההפלרה חוסכת 0.44 סתימה לילד כל מהלך חייו. גם אם זה היה נכון, אין ל"הישג" זה כל משמעות לעומת נזקי ההפלרה. כאשר שותים מים מופלרים, רק חלק זעום מן הפלואוריד נוגע בשיניים. השאר נבלע ושוב אין הוא חוזר אל השיניים. הוא כן חוזר (!) אל המוח, אל בלוטת התריס, בלוטת האצטרובל שבמוח, לוושט ולקיבה, לעצמות, לאברי הרבייה. הוא גורם למומי לידה ולנזק גנטי לדורי דורות. חוקר גרמני הקדיש 15 שנות מחקר לנושא ההפלרה. הוא החל בכך מתוך אמונה שזהו הישג בריאותי רב ערך ולבסוף הגיע למסקנה ש"אין שום אנזים בגוף שלא נפגע מפלואוריד".
למרות מחקרים רבים מספור על נזקי הפלואוריד, במחלקה לבריאות השן, בגיבוי של צמרת משרד הבריאות, ממשיכים לטעון שחשוב שכל תושבי הארץ יקבלו, יום יום, מינון מסוים של רעל… לא נותר לנו אלא לתמוה אם יש בכלל במדינת ישראל משרד בריאות.