אבץ קריטי לזיכרון אבל אסור להפריז איתו

 

מחקר בנושא של השפעת אבץ על הזיכרון נערך באוניברסיטת דיוק בקרוליינה הצפונית. במחקר נמצא שאבץ הינו גורם מפתח בשיפור הזיכרון. נמצא שלאבץ יש תפקיד מרכזי בתקשורת בין תאי העצב בהיפוקמפוס, המרכז במוח שאחראי על הלמידה ועל הזיכרון. תוצאות אלו הושגו בניסוי עם בעלי חיים. נתנו להם כימיקל שקשר אבץ שהיה אצלם בדם וסילק אותו דרך השתן.  בלי אבץ, נפגעה אצלם התקשורת בין תאי העצב. מנהל המחקר, דר'  ג'יימס מקנמארה,  אמר שמחקר זה הוכיח שאבץ הינו רכיב תזונה הכרחי לא רק לגוף אלא גם למוח. הוא מפקח על יעילות הקשר בין שתי קבוצות של תאי עצב מרכזיות בהיפוקמפוס. מחקר זה סיים ויכוח רב שנים בנושא של השפעת האבץ על פעולת המוח. המחקר פורסם במהדורה האלקטרונית של הז'ורנאל המקצועי .Neuron

כבר לפני 50 שנה מצאו  מדענים  רמות גבוהות של אבץ באזורים מסוימים של תאי עצב המכונים ווסיקרס. רק עם כמות מספקת של אבץ יכולה להיות תקשורת טובה בין נאורונים במוח.

אבל, אין להפריז בנטילת אבץ כתוסף. כמות יומיומית של 50 מ"ג כתוסף אינה בעייתית. בזמן של הצטננויות אפשר לקחת עד 75 מ"ג אבץ למציצה – אין לבלוע את הטבלייה בשלמותה, מאחר שבמציצה יש לה פעולה מקומית בגרון. גבול עליון לזמן קצר הוא 100 מ"ג. עודף של אבץ גורם לגריות יתר של המוח ועלול לגרום להתקפי אפילפסיה.